אמנות היא כלל התהליך המוביל ליצירה אסתטית שאינה מיועדת לשימוש, אלא מעוררת מחשבה וקוראת למתבוננים בה לראות את המציאות בצורה שאיננה תבניתית. באופן קלאסי, האמנות ניסתה לחקות את הטבע או את המציאות כפי שזו נתפסה. אך למימזיס מוקצה תפקיד מועט בזמנים פוסט מודרנים. האמן לא עוד עסוק בשעתוק של המציאות אלא בכינונה, ואמצעים טכנלוגיים מסייעים לו ליצור עולם חדש הכפוף לחוקים שהוא יוצר.
באמצע המאה העשרים ולטר בנימין כתב מסה חשובה על אמנות בעידן השיעתוק הטכני. במסה זו בנימין עוסק בקשר בין אמנות ודימויים בעידן המודרני, תוך שהוא מתייחס לצילום ולתכונותיו באופן מיוחד. צילום מאפשר להקפיא רגע אחד מתוך מציאות, צילום מאפשר לביים מציאות, צילום מאפשר לשעתק את האומנות. נקודות אלו נקשרות במסה של בנימין באופן כמעט מיסטי.
המסה נכתבה לאחר שטכנולוגיה מודרנית כמו צילום החלה להיות פופלרית. לאחר המסה טכנולוגיות נוספות כמו מכונת צילום ו מדפסות החלו להתפתח והוסיפו לשנות את פני האמנות. בנימין ואחרים בעקבותיו העלו נקודה חשובה- איזה ערך יש לאמנות אם היא איננה מייצגת עוד את המציאות? ומעבר לכך, מהו הערך של אמנות אם היא ניתנת לשיעתוק, כלומר: איננה אותנטית?
שאלות אלו ואחרות מהדהדות היטב לאור קיום תערוכה כמו Street print. בתערוכה זו הוצבה מדפסת , וכל אדם יכל לבחור את יצירת האמנות שהוא אהב ולהדפיס אותה במקום. מצד אחד, הקונים יכולים לקבל את יצירת האמנות עם חתימה של האמן. מצד שני, האם יצירת אמנות משועתקת ולא המקור יכולה להחשב אמנות בכלל?
שאלות אלו ואחרות ממשיכות להעסיק הוגים ופילוסופים, והגדרות שונות לאמנות ימשיכו לעבור טרנספורמציות בעקבות השינויים הטכנלוגיים והאפשרויות הגלומות בהם.
