בתי דפוס במידה רבה לא הביאו רק לכריתת עצים, אלא גם לכריתת היסודות לשליטה העזה של הכנסייה בידע ובאוכלוסיה. ספק הוא אם גוטנברג התכוון לכך. המיתוס מספר כי הספר הראשון שהודפס בבית דפוס, של גוטנברג כמובן, היה התנ"ך. לכאורה בחירה זו נראית שמרנית למדי, ועם זאת, מבט נוסף מגלה כי מדובר בצעד מהפכני מאין כמוהו. במחי יד, גזל גוטנברג את השליטה על הפצת התנ"ך והברית החדשה, הבסיסים לאמונה הנוצרית, מידי הכנסייה והעניק אותה במתנה לעם, כך שיוכלו לייצרם בקנה מידה המוני ובזול. פתאום (בקנה מידה היסטורי, לא בתוך שנה-שנתיים), כל אחד יכול היה להחזיק עותק פרטי של התנ"ך ושל הברית החדשה בבית. לא פחות חשוב, – כמעט כל אחד יכול היה להקים בית דפוס בעצמו, ולהעביר כל מסר או מידע, כפי שעשתה עד כה הכנסייה. למעשה, יכול היה לעשות זאת טוב יותר ממנה. אין פלא, לכן, שהדפוס בראשית דרכו עורר גם התנגדות עזה.
למרות ההתנגדות, כהרף עין במונחים היסטוריים החלו בתי דפוס לצוץ בכל רחבי יבשת אירופה ומחוץ לה. למרות שהדפוס שימש בעיקר את רשויות השלטון, בתי הדפוס תרמו באופן חסר תקדים להעצמת הפרט מול המדינה – מונח נוסף שאך זה החל להתפתח ולרקום את צורתו המודרנית. הדפוס אפשר להדפיס ספרים ללימוד קריאה, ולהפוך את כישורי הקריאה והכתיבה לנחלת הכלל. במקביל, בית דפוס היווה את הצעד הראשון של הענף המוכר לנו כיום כעיתונות. המשמעות לכך שכל אחד יכול היה להקים בית דפוס הייתה שעד מהרה, הפך הדפוס מכלי להפצת עותקים של התנ"ך לכלי חילוני, לא חזק פחות מן החרב, בידי מהפכנים ואנשי רוח.
לא חלף זמן רב, עד שהדפוס נכנס לשימוש, לא רק למטרות דת ולמטרות פוליטיות, אלא גם למטרות בידוריות, מה שלימים הביא לנו את ספרי האגדות והמעשיות, כגון אלו של צ'ארלס פרו, הצרפתי, ואחריו, בחזרה בגרמניה, גם אוסף המעשיות המפורסם של האחים גרים.
