לשם הדיון (ולשמו בלבד) אני מקבלת על עצמי את הצד שמצדד ביחסים פתוחים, מנגד אני יודעת שיש רבים המצדדים ביחסים מונוגמים עם סקס עם בן או בת זוג אחד בלבד. במאמר זה הייתי רוצה להביא עוד נקודה למחשבה, אולי היכולת להרחיב מעט או הרבה לפי רצוננו את הגבולות המיניים שלנו.
ובכן, למה לא בעצם? כמה שנים אפשר כבר לחיות במערכת זוגית, טובה ומעניינת ככל שתהיה בלי להשתעמם מממדי סקס כאלה או אחרים בתוכה. כמה פעמים אפשר לקיים יחסי מין עם אותו פרטנר בלי שבשלב כל שהוא זה יתחיל לשעמם או להיות צפוי מידי? נהוג במקומתנו לחשוב שזו בגידה לעשות סקס בהסכמה עם אדם אחר שלא שייך למערכת הזוגית, אולם לשיטתי הבן אדם הזה לא אמור למלא את תפקיד החבר הכי טוב שלי, בעלי או אבי ילדיי. תפקידו הייחודי והיחידי בחיי הוא לגרום לי עונג, אני לא חייבת לו דבר מלבד לשמחו מבחינה מינית ולאחר המפגש שמטרתו ידועה אני חוזרת קלה יותר אל בעלי, וכמובן בהתאמה כך גם אישי חוזר אלי קל יותר ושמח על תחושת הכיבוש הנפלאה שנפלה בחלקו.
מתי נהיינו חברה שחייבת להחזיק בכוח את האדם ממולנו , מתי הפכנו להיות הבעלים של אותו אדם, מתי החלטנו שאנחנו אלה שצריכים לשלוט גם על הפנטזיות שלו וכאשר הוא או היא לא מספיק מסופקים אתנו הם צריכים להישאר בכל מחיר כי "זה מה יש".
מה יקרה לנו כחברה אם נחזור אפילו במעט לשנות ה-60 אם נאמין באהבה חופשית בחיבור הפשוט והמקסים שבין אדם לאדם ולא דווקא בשייכות. מה הופך אותי לרכוש או לבעלת רכוש. מה עם משיכה פיזית פשוטה וטבעית בין אנשים.
האם אנו לא מתייחסים לאהובינו כרכוש בעשותנו כן? האם כך אנו רוצים שיתייחסו אלינו?
תשובתי לשאלה היא כמובן לא, וזו דעתי בלבד.
אני מרגישה את הרצון ואת התשוקה לחוות חוויות מסעירות מחוץ לחיי הבטוחים והקסומים עם בעלי הנהדר, אב ילדי המדהים עד מאד. אתם באמת חושבים שאחרי עשר
או עשרים שנות נישואין הוא עדיין יכול לרגש אותי, או להסתכל כפי שאיש חדש מסתכל עלי מסתכל עלי בעיניים מעריצות ומלאות תאווה . אתם באמת חושבים שאני עם כל אהבתי הרבה מאד אליו יכולה להסתכל עליו כמו שאישה חדשה תסתכל עליו, במבט חודר ומלא התרגשות על עצם הגילוי, על עצם החידוש, על עצם הדבר המדהים שבמשיכה, בפלרטוט ובסקס אחר.
אני רוצה להבהיר כאן נקודה שאולי לא הייתה ברורה דייה עד עכשיו. אני מדברת כאן על סקס נטו. על מגע מיני מלא תשוקה ושמחה. אני בפירוש לא מדברת על אהבה או מערכת יחסים מחייבת כל שהיא מחוץ לקשר הזוגי הקיים.
אני מדברת על היכולת שלנו כיצורים מיניים לחוות את כל קשת הרגשות המיינים שאנו יכולים לחוות, אני חושבת שאנחנו לא צריכים לוותר לעצמנו על התחושות האלה בגלל החברה המתחסדת בה אנו חיים, חברה בה אנשים שמודים שהם אוהבים סקס ועל אחת כמה וכמה נשים מוקצות מחמת מיאוס.
אני מדברת על חברה פתוחה יותר , קשובה יותר והרבה הרבה יותר סקסית.
אין שום צדיקות או נאמנות בלא להיות נאמן לעצמך, בלא להעשיר את חייך שלך. אם ישאלו אתכם היום האם את ממצים את עצמכם? האם אתם עושים כל מה שאתם יכולים כדי לחיות חיים מלאי סיפוק ושמחה ואתגר? האם אתם ממלאים אחר מלוא הפוטנציאל האנושי שלכם? מה תגידו לי אז.
אני מניחה שרובכם ישר ידברו על הקרירה שלהם ועל איך שהם לא מוותרים לעצמם שם, ואיך הם ממשיכים ורצים כדי להתקדם ולהרוויח יותר ולהצליח יותר ולמצות את מלוא הפוטנציאל שלהם בתחום המקצועי, וכל מה שאני שואלת למה אתם לא מוכנים לעשות את אותו הדבר בסקס בשביל זה יש בחברה מושג כמו יחסים פתוחים לא?
למה אתם לא מוכנים לבדוק את הגבולות שלכם שם, הרי טבעי ביותר להמשך ליותר מבן אדם אחד כל החיים. מה עם ההיא מהמשרד, מה עם ההוא שראית ברמזור? מה היה קורה עם לרגע אחד הייתם פושטים מעליכם את התדמית הרצינית והחשובה, התדמית שהחברה הדורשנית הזאת הלבישה עליכם והיית ם מתנהגים כמו שאתם באמת רוצים. משחקים את המשחק עד הסוף, נותנים למיניות שלכם דרור בלי לפגוע באף אחד, בהדדיות ובשמחה.
יש בי הצורך לבקש מכם פעם אחת להיות מי שאתם יכולים להיות. שיהיה לכם האומץ לבדוק את הגבולות שלכם. לתפוס את בן או בת זוגכם לשיחה אמיתי על מיניות. לשיחה טבעית על איך החיים צריכים להיות. וחשוב לי מאד להגיד, זה כלל לא משנה אם אתם מסכימים איתי או לא, כי גם אם אינכם מסכימים איתי אתם בוודאי כבר משועממים מההרגל שהולך איתכם כל כך הרבה שנים.
תשבו ותדברו על המיניות שלכם, על סקס, על מה מדליק אתכם , מה מרגש אתכם מה עושה לכם טוב ומה אתם יכולים לעשות אחד למען השני כדי שהאתגר הזה שנקרא נישואין או יחסים ארוכי טווח באמת יצליח ויהפוך למקום המרגש והסקסי שהוא יכול להיות. למרחב הבטוח, המיני והמרגש שהוא מקום המפלט עבורכם. מקום בטוח לתקוות, לגדילה, לפנטזיות פרועות ומרגשות – למקום הכי אנושי ומרגש שיכול להיות. לבית הראשון שלכם למקדש האהבה שאתם מעצם היותכם זכאים לו כל כך.
