שוב עשית את הטעות הנפוצה והתלוננת במפגש עם חברים שאתה טס מחר לחו"ל לפגישה חשובה. מייד הפכת למושא הלעג של כולם. שהרי, ממתי נסיעה לחו"ל היא בגדר 'נושא לתלונות'?
אתה יודע שהנסיעות התכופות שלך לחו"ל כבר מזמן איבדו מהאקזוטיות שלהן והן בעיקר שעות ארוכות של ישיבה במטוסים, המתנה לכבודה וישיבות ארוכות עם זרים בשפה שאינה שפת האם שלך. בהיסח הדעת אתה שולח יד לגב התחתון שלך כדי להעניק לו עיסוי אחרון לפני המפגש המתקרב עם המושב במטוס.
אתה משתדל לטוס לחו"ל במיטבך אולם לעיתים הזמן להכנת הנסיעה קצר, אתה מתמקד בלהכין את הצד העסקי של הנסיעה; המצגת, הנתונים הפיננסיים, הנאום שאתה נדרש לשאת. אתה יודע שייקחו אותך לסעוד בחוץ. המארחים שלך יצאו מגדרם כדי לתת לך את התחושה שהם משקיעים בך. האוכל יהיה עשיר, מגוון ויוגש באופן מהודר ומעודן. בהיסח הדעת אתה שולח יד לקיבה שלך. היא יודעת שעוד התקף צרבת מחכה לה בלילה הבא.
קר עכשיו במקום שאליו אתה טס. הפרשי הטמפרטורות בין ישראל לבין יעד הטיסה שלך הם כמעט אכזריים. אתה קם ויוצא למרפסת כדי לספוג קצת חום ישראלי. אפילו הלחות מרגישה קצת יותר מתקבלת על הדעת. אתה מזכיר לעצמך לארוז מעיל אמיתי הפעם ולא את המעיל הרגיל שלך שמותאם לחורף השברירי בישראל.
בפעם האחרונה שטסת לשם חטפת כזה צינון ששיתק אותך לגמרי והרס לך פגישות עבודה חשובות. מי היה מאמין שצינון כזה יכול להשפיע עליך ככה? בבית הרי היית לוקח כדור, ישן כמו בנאדם וקם בבוקר כמו חדש. שם בילית את הלילה בניסיון כושל להסביר לפקיד הקבלה במלון איך אתה מרגיש ואיזה מין כדור נחוץ לך. עד שהוא הבין, הגיעו כבר לאסוף אותך לפגישה הבאה שלך והצינון רק החמיר.
אולי הפעם תדאג לעצמך לביטוח נסיעות לחו"ל שעומד בסטנדרטים שאתה מעמיד לסביבה שלך? מה אתה צריך בעצם? שיהיה מי שייתן לך ייעוץ רפואי ברגע האמת. שימצאו לך את הרופא המתאים או את בית המרקחת הקרוב למלון שלך. ובעיקר שיחסכו לך את הצורך להתעסק עם טפסים ובירוקרטיה כשהראש שלך טרוד בגורל המיזם העסקי שלך או בעתיד שיתוף הפעולה הכלכלי עם השותף המקומי. והכי חשוב, ואת זה אתה יודע מניסיון, שלא יטרטרו אותך כשאתה חוזר ארצה. אין לך זמן לכל התכתובת הזאת עם הביטוח נסיעות ולכל הוויכוחים המיותרים והעיכוב בהחזרים.
