כאשר ביצעה את בדיקת ההיריון הייתה בהלם והסתגרה בחדרה במשך יום וחצי עד שאמא שלה נלחצה ופרצה את הדלת. האם מצאה את ביתה שכובה על מיטתה לצד מחברת היומן האישי שלה.
שלי סיפרה לאמא שלה על תוצאת הבדיקה ואמא שלה שתקה במשך שעה שלמה. לאחר מכן ניסתה בכוח וצעקות לשדל את ביתה לעשות הפלה, אך ביתה לא הסכימה לכך. האם שאלה מיהו האב והבת השיבה שהבעל אינו חשוב. "נהדר!" צעקה האם בעצבים. והמשיכה:" עם ליווי לידה כזה ייצא לך תינוק מדוכא ועצוב". לאחר מכן יצאה מהחדר. הן לא דיברו במשך שבוע.
ליווי לידה- תודה לך אבא
למזלה של שלי ,אביה חשב אחרת. מאז ומעולם כיבד כל רצון של ביתו וגם הפעם הבין לליבה והאמין כי במידה ואכן תקבל את העזרה הנחוצה לה תצליח להסתדר. כתוצאה מעמדתו של האב לא דיברה האם גם איתו. לאחר שבועיים קשים של ניתוק, הצטרפה האם אל שלי ואביה אשר ישבו במטבח. ברכות אחזה בידה של ביתה. השלושה פתחו בשיחה והחליטו כי שלי תמשיך ללמוד לעת עתה, "בחודשים הראשונים בכלל לא יראו". אמרה האם כמתעודדת. "וגם אם יראו, אני לא מתביישת, זה הגוף שלי". השיבה שלי והוסיפה: "אני כבר לא ילדה, תשלימי עם זה". האב הציע את השימוש בתומכת לידה. הוא הסביר שקוראים למקצוע דולה הריון.
"התומכת תלווה אותך לאורך כל השלבים של ההיריון וכמובן בלידה. היא תלמד אותך הכל על ההריון. אני אמצא לך אותה, אדבר עם כמה נשים במשרד ואסתדר". "תודה אבא" חיבקה אותו שלי והאם הביטה בשניהם במבט לא ברור.
שינויים ותקופות
למחרת הכירה שלי את נינה. נינה אמרה שהיא דולה כבר מספר שנים ועזרה לנשים רבות לעבור את הלידה על הצד הטוב ביותר. היא הבטיחה לשלי שהיא תהיה שם בשבילה כל הזמן, גם באמצע הלילה במידה ותצטרך עזרה. נינה ליטפה את ראשה של שלי ושאלה אותה אם היא חוששת מהעתיד. שלי השיבה שכן, שהיא חוששת מאוד וקשה לה ללא תמיכתה של אמה. נינה הבטיחה לה שהאם תתרכך ושהכל יהיה בסדר. במשך החודשים הבאים לימדה נינה את שלי דמיון מודרך, הרגיעה אותה באמצעות נשימות ועשתה לה עיסוי רפלקסולוגיה אשר תרם לשלי בצורה רבה. לאט לאט החלה האם לשאול שאלותו להתעניין. כאשר התחילה הבטן לבצבץ כבר התרגלה לרעיון שהיא תהפוך לסבתא בקרוב. היא אפילו החלה לחשוב על שמות, לקחת חלק פעיל ולייעץ לביתה בעצמה.
הלידה עברה בשלום. נינה הייתה בחדר הלידה כל הזמן, תמכה ועזרה לשלי. גם ההורים היו בלידה. לאחר מכן המשיכה נינה לעזור. "ליווי לידה ממשיך גם אחרי הלידה, את לא נפטרת ממני", חייכה אל שלי כאשר הסבירה לה כיצד יש להניק. לאחר שנה שנה וחצי חזרה שלי לאוניברסיטה ופרסה את שיעורי התואר הראשון כך שהצליחה לסיים את התואר בארבע שנים. כמובן שבסופו של דבר היא קיבלה עזרה רבה מהוריה אשר היו מאושרים מנועה הקטנה.
