ניהול תכנון בצפון מתבצע כל כמה זמן, כאשר הציבור צריך או דורש שינוי בתעסוקה, בתחבורה, בבינוי וכדומה. כדי למלא את צרכי הציבור, כל עיר מפתחת פרויקטים שנועדו להוסיף מקומות עבודה, לשפר את התחבורה, להגדיל היצע של מקומות בילוי וכן הלאה. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מתייחס לתפקידו של מורשה נגישות בצפון ובאזורים אחרים ומציין שעליו לספק חוות דעת כאשר מתבצע ניהול תכנון בצפון ובכל אזור אחר בכל מה שנוגע לנגישות בעלי מוגבלות למבנים, תחבורה ציבורית ועוד.
מתכנן ערים בצפון אחראי על כל ניהול תכנון בצפון ולצידו מורשה נגישות בצפון שמוודא כי התכנון, בכל תחום שהוא, מתאים לבעלי מוגבלויות. התאמת התכנונים המבוצעים לבעלי המוגבלויות שומרת על שוויון בינם לבין השאר מבלי לפגוע בחופש שלהם להשתמש בשירותים הציבוריים הנרחבים.
כל מתכנן אחראי על פרויקט שהוא מתמחה בו. מתכנן ערים בצפון שאחראי על פיתוח תחבורה, למשל, לא מבין את בעיית הנגישות של בעלי המוגבלויות, אלא אם כן הוא צבר ניסיון ומכיר את הצרכים של האוכלוסייה הזו. גם אם המתכנן מכיר ומבין את הבעייתיות ואת הצרכים, העירייה צריכה להציב לצידו מורשה נגישות בצפון שיפקח על התכנון ויציע שינויים ושיפורים בעת הצורך.
אם העירייה רוצה להגדיל את מקומות העבודה ולשם כך מעוניינת להקים מבנים שישמשו כמשרדים ובתי עסק שונים, על מתכנן ליצור מבנים שבהם תהיה נגישות לנכים ובעלי מוגבלויות אחרות.
ניתן לראות כי מקומות המספקים שירותים לכלל הציבור, כדוגמת מוסדות ממשלתיים, הם בעלי נגישות מלאה לבעלי מוגבלויות. בחנייה יש מקומות חנייה לנכים, לגברים ולנשים עם מוגבלויות יש תאים מיוחדים בשירותים, יש מעליות למי שמתקשה ללכת ועוד, וכל זאת על מנת שתהייה נגישות לכלל האוכלוסייה.
מורשה נגישות בצפון הוא הכרחי כאשר התכנונים הם לציבור הנרחב. כאשר יש בנייה פרטית בצפון, אין כל דרישה לבנייה תחת פיקוח שלו, שכן הבנייה היא לשימוש פרטי בלבד.
הצורך במורשה הנגישות בצפון בכל עת שמתבצע ניהול תכנון בצפון נובע מהעובדה שכל בנייה ותכנון ציבוריים שלא נגישים לבעלי מוגבלויות היא לא חוקית ופוגעת בחופש התנועה ובזכות השוויון של בעלי המוגבלויות.
