לאחר תהליך הגירושין, אם יש ילדים, יש צורך בקביעת הסדרי ראיה להורה שאינו מחזיק בילד באופן קבוע במהלך היום יום. הסדרי הראיה נקבעים בהסכמה בין ההורים או על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני . הפרות הסדר ראיה מתבצעות על ידי הורים גרושים, שבדרך כלל המפר הוא ההורה המשמורן, ההורה שקיבל משמורת על הילד וגר אתו.
משמורת ילדים היא הנושא הטעון רגשית והקשה ביותר בסוגיית הגירושים בין בני זוג.
משמורת ילדים נקבעת על פי טובת הילדים ובהתאם להמלצות תסקיר סעד אותו עורכות פקידות סעד שהן עובדות סוציאליות שמונו על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני . מטרת תסקיר הסעד אותו עורכת הפקידה הוא להמליץ במשמורתו של מי מההורים יושאר הילד או הילדים ואילו הסדרי ראיה יקבעו .
סמכות בית המשפט לדון בעניין משמורת ילדים נקבעת על פי הערכאה אליה הוגשה התביעה הראשונה. בתי המשפט מושפעים בהחלטתם מקריטריונים שונים בבואם להחליט בעניין משמורת הילדים. קריטריונים אלו, כמו לדוגמא יחסי הילד עם ההורים, ניכור הורי, מצב נפשי של ההורה ושל הילד, יחסי העבר של הילד עם ההורה, בגילאים מתקדמים יותר ישנו משקל גם להעדפותיהם של הילדים. ההחלטה היא לגופו של כל עניין והיא מונחית על פי האמנה בדבר זכויות הילד מיום 20 לנובמבר 1989, אושררה בשנת 1991 על ידי מדינת ישראל, מתייחסת בין היתר לכך, שהילד לשם התפתחות הרמונית ומלאה של אישיותו צריך לגדול בסביבה משפחתית, באווירה שתסב לו אושר ותהא אוהבת מבינה ותומכת. בהעדר הסכמה לקביעות תסקיר הסעד או אם בית המשפט רואה שיש בכך צורך מתמנה מומחה מטעם בית המשפט על מנת לערוך בדיקת מסוגלות הורית על ידי אנשי מקצוע שתקבע היכן טובת הילדים להיות. בדיקה זו נועדה על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון את התנהלות ההורה מול הילד, אישיותו של הנבדק, והמודעות שיש לו לגבי צרכיו של הילד, לרבות צרכים רגשיים.
לסיכום אפשר לומר שקריטריונים אלו אותם בוחן הגוף המחליט על המשמורת, מונחים על ידי על ידי קריטריון אחד ועיקרי שהוא טובת הילד.
