הן תכננו את הנסיעה ללונדון לכבוד יום הולדה של עדן כבר כמה חודשים וחיכו לה בקוצר רוח. רק שתיהן, עשרה ימים, חודש מאי, קניות, מופעים, מוזיאונים, מסעדות ובית מלון. אתי רצתה לפנק את עדן לפני הצבא. הכי חשוב היה לראות את המופע "היפה והחיה". אתי תמיד אמרה כשצפו בסרט של דיסני שהציפורניים של החיה ממש נוראיות ושהוא חייב לשפר את הופעתו ,זה חבל כי בתור חיה הוא מתלבש יפה. זו הייתה בדיחה פרטית מאז הייתה עדן ילדה קטנה.
פדיקור מניקור
השבועות לקראת הטיסה היו צפופים מאוד. הייתה לאתי מלא עבודה בבית הספר. היא הייתה מורה לתנ"ך והילדים היו לפני הבגרות. כמו כן, היו לה התחייבויות נוספות, סבתא של עדן הייתה חולה והיה עליה לדאוג לה ובימי שלישי הייתה נשארת לעזור לכיתות המתקשות במשך שעתיים. בקושי הספיקה לארוז לפני הטיסה ולא הצליחה לקבוע פדיקור. "איך הגעתי לדקה התשעים עם הציפורניים? איך העזתי לא לעשות מניקור"? היא לא הייתה מסוגלת לסבול את המחשבה כי תעלה למטוס כאשר אינה משויפת עד הסוף. "אל תדאגי אמא, קבעתי לך תור אך לצערי לא היה מקום אצל יוכי הקוסמטיקאית הקבועה לשני הדברים". יוכי הייתה קוסמטיקאית בהוד השרון היא הייתה בעלת מקצוע נהדרת. עדן המשיכה במהרה: " אבל היא אמרה שאפשר לעשות משהו אחר אז זרמתי אתה"
בדקה התשעים ואחת…
"מה היא הציעה קטנה שלי" אורו עיניה של אתי בהכרת תודה. "היא הציעה שתעשי מניקור " express ". "מה זה? מתי?" " "ממש ביום הטיסה ניסע ישירות משם למטוס". הייתה תשובתה של עדן המחושבת. אתי התבוננה בה בהערכה. "את תגיעי רחוק מתוקה שלי" אמרה ונשקה לראשה עטור התלתלים הזהובים. והן אכן הספיקו, מעט נסחבו, אך הזמינו מונית הישר לשדה התעופה. חצי מהדרך פתרה אתי תשחץ ובשעות הנוספות הביטה בהערצה בציפורניה ובכפות רגליה. הטיפול היה כל כך מהיר, בסך הכל 15 דקות והיא הייתה מאושרת. חשה מסופקת, יפה וגאה בביתה. הפרנץ' נראה יפיפה ועדין וכן כפות רגליה נצצו באורו הכתום של הלק.
אין מה לומר, פדיקור מניקור הוא כמו דובדבן. הוא מוסיף ותורם רבות. בלעדיו הייתה אתי מרגישה ערומה ולא מטופחת, למרות שעשתה שעווה, התלבשה יפה והריחה נהדר. "עכשיו אני ממש מרגישה בחופשה" היא חייכה והביטה בעניים נוצצות בביתה. "כמה טוב שאת מעודכנת בכל החידושים ודואגת לי ככה, את הבת הכי נפלאה שיש ואנחנו הולכות לעשות חיים משוגעים עם היפה והחיה". נכון מאוד אמא, את צודקת בהחלט" השיבה ביתה .
המטוס כבר היה קרוב, אורות העיר המנומסת נצצו והאירו." והכי טוב.." אמרה אתי, "שאין לי כלים לעשות עשרה ימים".
