גבינות בוטיק עם טעם מיוחד
ובוטיק כמו בוטיק, מסמל יחודיות. כאן מובטחת יחודיות של טעם ומירקם. גבינה טובה לא די שתהיה טעימה אלא שהיא נדרשת גם למירקם נעים, כי גבינה רכה מדי, למשל, לא תפתה את הסועד. והגבינה שאנחנו מכירים כגבינה למריחה לא נמכרת בין גבינות בוטיק כי הייצור של אלו האחרונות הוא בין השאר, קירור שלהן וצינון שלהן בתוספת תהליכים שיישמרו אותן קשות. מחלבות בוטיק מקפידות על משחקי הטמפרטורה על מנת לעמוד בתנאי ההקשייה של הגבינה.
גבינות בוטיק או גבינות קש?
הבה נעשה סדר בדברים. גבינת קש קרויה כך על שם סימני הסלסלה של הקש עליה היא עומדת לייבוש. זוהי, אגב, הגבינה הצפתית. השלב האחרון בתהליך שלה הוא סינון וייבוש ואלה מתבצעים על גבי סלסלות קש. גבינות אחרות לא מיובשות כך אלא בצורות אחרות כמו הקשקבל, שחלק מן התהליך שלה הוא הרתחה. אחר כך היא מתקשה ומתיישנת. היישון שלה קובע את טיבה, קשקבל מיושנת יותר היא איכותית יותר. ועוד משהו עליה, הקשקבל מתאפיינת בקרום שנוצר סביבה בגלל או בזכות שינויי הטמפרטורה והקרום הפך להיות לא פחות מאשר חלק מן הסימן המסחרי שלה.
מצפת אל צרפת
כי הגבינה הצפתית הראשונה יוצרה בצפת ואני בספק אם בעל המחלבה תיאר לעצמו שיחה על גבינות בוטיק עם צרפתי באינטרנט, שהרי היתה זו המאה השמונה עשרה בה חי. מכל מקום, כיום שיחות כאלו אפשריות בנקל. ולא רק בצרפת אוכלים גבינות אלא בכל העולם, ובגרמניה, למשל, הגבינות גם זולות מאד. שם אפשר להגיש גבינות של בוטיק גם לארוחת בוקר של יום חולין. הן אולי לא אורגניות אבל בהחלט משתוות באיכותן אל אלו המיוצרות כאן כגבינות בוטיק.
בוטיק הוא גם ענין של מחיר
וגבינות הבוטיק יש להן ערך ועלות שלא דומים לגבינה שבמיכלי הפלסטיק על מדפי המרכול. ויוצא שהיחודיות שלהן היא גם במחיר אבל עוד יוצא מזה שכל שקל שווה את הטעם ואת החוויה. לטעום ולדעת איך זה אמור להיות. מחלבות בוטיק מפוזרות ברחבי הארץ וכולכם מוזמנים לטעום.
