קריסטבה, הוגת דעות צרפתיה, שמה דגש בתיאוריות שלה על מושג הדחוי, זה שזר לנו ואנו מוקיעים אותו מתוכנו. היא המשיגה את מה שאיננו אנחנו, אלא המוקצה מאיתנו- הבזות. למשל, כל מה שיוצא ממני ומגיע מתוכי אך הוא איננו אני (כמו הפרשות, ציפורניים גזורות, שאריות שיער וכו') הוא בזוי.
הומופוביה היא תופעה של שנאת אנשים עם אוריינטציה מינית שאיננה נורמטיבית, ולמעשה היא מהווה דוגמה לשנאת האחר, והקושי שללנו כחברה לשאת אחרות, זרות. כמובן שאין הכוונה לטעון שמי שהוא הומו או לסבית הוא בזוי, אלא הכוונה לנסות להראות דרך מושג הבזות את האחרות של אלו שמיניותם מוגדרת כשונה מהנורמטיבית.
ונשאלת השאלה האם אשה דו מינית שמכילה במיניותה הן את הנורמה (משיכה לגברים) והן את השונה מהנורמה (משיכה לנשים) גם מהווה סוג של אחרות? האין האינטגרציה שהיא מקיימת במיניותה מגלמת את הנורמה ואת הלא-נורמה במקביל. האם הדו מינית היא למעשה חלק מעולמם של הסטרייטיות מחד ול לסביות מאידך? או שמא היא אחרת עבור כל קבוצה שהיא פרט לקבוצתה שלה?
שאלות אלו חשובות לעין שיעור מאחר והן מספקות פלטפורמה חשיבתית, ובאמצעות התובנות הנובעות ממנה, ניתן להבין את מיקומה של האשה הדו מינית בחברה בכלל ובפני עצמה בכלל. האם היא זרה לעצמה ולתרבותה או שמא היא מושרשרת ביסוד הכל?
אם כי לא ניתן לספק תשובה חד משמעית לאלמנטים של זרות או שייכות העומדים בבסיסה של האשה הדו מינית, כדאי לפתוח ולהרחיב טענות אלו, על מנת לתת מקום לשיח ציבורי והכלה תרבותית לנושא.
