לממ"ד יש מטרה אחת עיקרית- אפשור מקום מסויים למרחב מוגן בטוח ונעים לעיתות מצוקה ומלחמה. ממ"ד יכול להיות אישי- כמו שיש או לפחות אמור להיות בכל בית, ו ממ"ד יכול להיות גם סביבתי, כך שיוכל להגן על תושבי שכונה מסויימת בשעות חירום. ממד סביבתי הוא למעשה מקלט.
ממד ביתי אמור לספק הגנה פיזית ימפני פגיעה של חומר נפץ, ולאפשר מיגון מפני התקפות אוויריות והתקפות טיליות, שזמן ההתראה לפני התרחשותן הוא קצר ימכדי לאפשר לאנשים גישה למקלטים. ממ"ד בנוי כהלכה מגן גם מפני חומרי לחימה כימיים שונים.
אחד הכללים העיקריים ב בניית ממ"ד הוא לאפשר גישה קלה ופשוטה אליו. הזמן הנדרש להגעה לממ"ד אמור להיות מינימלי על מנת שיוכל לעשות את תפקידו כהלכה.
מאז 1992 פורסמו תקנות לפיהן בכל בנייה בישראל החל מרגע פרסום התקנות, יש להקים מרחב מוגן. על פי התקנות השטח של המרחב מוגן צרכיך להיות לפחות תשעה סנטימטרים על מנת שיוכלו להחשב כשטח שירות, אפילו אם בפועל הממש משמש למגורים. באופן זה, נוצרה אפשרות להוסיף לדירות קיימות מרחב מוגן אפילו אם כבר נוצלו אחוזי הבנייה המותרים באותה דירה. אליה וקוץ בה, ועל מנת להוסיף ממ"ד לדירה קיימת צריך להחתים את כל בעלי הדירות באותו בית משותף שהם מסכימים לכך.
עוד בתקנות נקבע כי דמי היתר בנושא של בניית הממ"ד לא יגבו באזורי בנייה קיימים המשמשים למגורים ושאין בה מקלט או מרחב מוגן אחר.
