לבית המשפט הוגש ערעור בגין פסק דין בתביעת ליקויי בניה שהוגשה כנגד הקבלן, בונה הדירה.
עיקר הערעור מופנה כנגד קביעת בית המשפט, שלא היה מקום לאפשר תיקון הליקויים, בניגוד להוראת החוק והפסיקה, הקובעות מתן אפשרות לקבלן לבצע התיקון, טרם הפיצוי הכספי
בערעור נטען גם לטעות שנפלה בפני בית המשפט, עת קבע פיצוי בגין עלות תיקון שלא על ידי המערערת, אלא הוסיף תוספת של 25%, עלות תיקון באמצעות קבלן מזדמן, וכי לא היה מקום לפיצוי בגין נזק לא ממוני וגם לא לחייב בגין הוצאות, בהתחשב בפער שבין סכום התביעה לפסק הדין.
המשיבים טוענים כי פנו למערערת לתיקון הליקויים שהתגלו, אך לא נענו עד כי נזקקו בסופו של יום לטיפול מקצועי של עורך דין ליקויי בניה. אם המערערת היתה מתקנת הליקויים, היה נחסך הצורך לפנות ליעוץ משפטי ולערכאות.
האם ניתנה למערערת הזדמנות נאותה לבצע התיקונים ?
מה פסק בית המשפט ?
בית המשפט דחה את הערעור אולם יחד עם זאת יחד עם זאת פסק כי לא היה מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש. מדובר בליקויים מינוריים, שמטבע הדברים יכולים לקרות בכל דירה שבונים אותה. בשים לב לקביעת בית המשפט ולעלות הליקויים ומשמדובר בליקויים שאינם גורמים להפרעות בניהול חיי היום-יום ולהיקפם, לא היה מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש.
כמו כן בית המשפט פסק גם כי לא היה מקום לחייב בהפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, בהתחשב בעובדה שהתביעה בבסיסה, היתה מופרזת ונדחתה ברובה הגדול. מה גם, שהמומחה מטעם בית המשפט קבע העלויות ליום הגשת חוות הדעת.
חשוב לציין כי בית המשפט קבע כי על קבלני בניין להבין ולהפנים שתיקונים יש לבצע לא במסגרת התכתבות עם הדייר או ב"כ אלא בפעולה בשטח, של קביעת מועד לביצוע לתיקון הפגמים וביצוע בפועל.
