על פי החוק במדינת ישראל, אלו המחוייבים להתגייס על פי חוק לצבא הגנה לישראל צריכים להיות בגיל שמונה עשרה ולאחר שסיימו את כיתת י"ב ולהתייצב בלשכת הגיוס בתאריך אותו בחר להם הצבא בהתאם לביקוש ובהתאם לתפקיד אליו סווגו קודם לכן במקרים מסויימים. ישנם מקרים מיוחדים בהם החייל מבקש להתגייס לפני שמלאו לו שמונה עשרה או לדחות את הגיוס עקב לימודים או סיבה אחרת. בקשות אלו נעשות באופן פרטי על ידי החייל ונידונות כל אחת לגופה ובמקרה שמדובר בחייל קטין (מתחת לגיל שמונה עשרה) יש צורך באישור הורה או אפוטרופוס חוקי. תקופת שירות החובה נמשכת כשנתיים לבנות וכשלוש שנים לבנים, אך לא כולם משתחררים מהצבא בתום השירות שכן חלקם נשארים לשירות קבע. אחרים אף יוצאים מהצבא לפני תום השירות מסיבות שונות שיכולות להיות עקב בעיה בריאותית או משמעתית ועוד.
בדרך כלל חיילים אשר מתגייסים ליחידות קרביות נחשפים ליותר סכנות לפציעות גופניות ונפשיות עקב מבצעים ולחימה בגזרות החמות ומול גורמי סיכון ביטחוניים. מי שאמור ללוות ולתמוך באותם חיילים פצועים גם אחרי תום שירותם הצבאי הוא משרד הביטחון אשר אמור לספק טיפולים רפואיים לאותם פצועים ולהחליט מה מידת נכותם בהתאם לפציעה ולשלם להם פיצויים ותשלומים מדי חודש. הסכום אותו משלם משרד הביטחון משתנה בהתאם לאחוזי הנכות והאם אותו חייל נמצא כשיר לעבוד או לא.
לא תמיד אותו פצוע מוכר כנכה צה"ל ומתנהלות תביעות נגד משרד הביטחון . התביעה אמורה להביא לידי כך שאותו פצוע יוכר כנכה צה"ל. השלב הבא הוא לראות כמה אחוזי נכות משרד הביטחון יקבע לאותו פצוע והאם אחוזים אלו הם בהתאם לפציעה. לא רק פציעות גופניות נחשבות כנכות כי אם גם נכויות נפשיות הנגרמות עקב טראומות שונות במהלך השירות הצבאי והשפיעו על אותו חייל. יש וועדות רפואיות אשר קובעות נכויות אלו ושולחות את הדורשים לפיצויים לסדרת טיפולים אצל רופאים מומחים.
ישנם עורכי דין המטפלים במקרים אלו אשר אותם נכי צה"ל הגישו כי לא קיבלו את הזכויות המגיעות להם או שמשרד הביטחון אינו מוכן לקבל אותם כנכי צה"ל. באותן תביעות משרד הביטחון מטפל ורואה האם יש עילה לכך וחוקר בהתאם למסמכים הרפואיים והנסיבות.
