העבודה בבית חולים היא עבודה בסביבה מורכבת, מלחיצה וסטרילית. אנשי הצוות שעובדים בבית חולים מפתחים הביטואציה (התרגלות) לכל מיני גורמים בתוך הסביבה הרפואית. כמובן שמטופלים שמגיעים לטיפול, ניתוח או מבקרים של בני משפחותיהם במחלקות השונות לא חולקים את אותה התחושה יחד עם אנשי הצוות. הבית חולים עבור המטופל או המבקר איננו מהווה סביבת עבודה או סביבה מוכרת ברוב המקרים. אנשים רבים פוחדים להכנס לבית חולים מתוך חשש להדבק במחלות. לעיתים אף היחשפות לרופאים בחלוקיהם הלבנים ולמכשור ו מחשוב רפואי יוצרת מצוקה וחרדה. פעמים רבות התפיסה של בית החולים כמקום מסוכן נובעת מזכרונות טראומטיים אודות אובדן של אדם יקר, או חוויות לא נעימות עם צוות בית החולים.
כאשר מטופל מתאשפז בבית חולים לשם הליך כירוגי כלשהו מצוקתו עלולה להיות כפולה ולהיות מושפעת הן מהשהייה בבית חולים עצמו והן חשש מהניתוח ההולך וקרב. מעבר לחשש מסיכון אמיתי הכרוך בניתוח ובשהייה בבית חולים, לעיתים אנשים מפתחים פוביות ספציפיות בסיטואציה הרפואית. יש אנשים שמפחדים פחד מוות להדבק ב איידס . לא משנה כמה פעמים יאמרו להם שכל הצוות הרפואי עושה בדיקת איידס באופן קבוע, החרדה נשמרת ומקשה על האם לקבל טיפול רפואי. כל מכשיר נראה לו כמכונת הרג שיכולה להדביק אותו בנגיף ה-HIV.
הצוות הרפואי עלול לא להבין את מצוקתו של המטופל עם פוביות ספציפית כמו זו שתוארה. הם עלולים לראות בו מטרד ולהקטין את כמות המפגשים איתו. עצם ההימנעות מהמטופל עלולה להגביר את החרדה שלו שמשהו לא בסדר. אי לכך, חשוב מאוד שהצוות הרפואי יזהה מטופלים עם פוביות ספציפיות, ויפנו את הפסיכולוג הרפואי בבית החולים שישוחח עימו על כך ויסייע בהתערבות פיזיולוגית וקוגניטיבית לשם תמיכה, מיתוג מחדש של הסיטואציה הרפואית ומתן מידע מדוייק ומקל.
