הפסיכואנליזה אלביא דה פרויד גורסת כי לנפש יש חלוקה מבנית. החלק הפרוע במבנה האישיות שלנו הוא האיד -חלק המהווה את כל הדחפים, הפנטזיות שלנו והרצונות משולחי הרסן. במקביל, יש את הסופר אגו שהינו חלק המהווה את ההפנמה של ציווי ההורים, החברה והמוסר. החלק המתווך בין הפנטזיות הליבידינאליות (איד) והציווי המוסרי (סופר אגו) הוא האגו הפועל לפי עקרון המציאות ומנסה לתת ביטוי לאיד במסגרת המציאות ולאור השפעות של הסופר אגו והאני-אידיאלי שהוא יוצר.
חלוקה מבנית זו היא מעניינת כשהמדובר בנפש האדם, אך אם נחשוב היטב נוכל לראות שניתן ליישמה עבור רוב התופעות בחיים, אפילו עבור תופעות מכניות או חשמליות. דוגמא לכך מכונית בפרסומת. כשאנו רואים מכונית בפרסומת אנחנו חושבים על החיצוניות שלה- היא נוצצת, חדשה ונוסכת בנו תחושה של איך צריכה להיראות מכונית. הפרסומת יוצרת בנו תחושה של האידיאל של המכונית. במקביל יש את החלקים הפנימיים והנסתרים של המכונית כגון המנוע וה מצבר . אנחנו כמובן לא רואים את ה מצברים בעת פעולת המכונית אבל אנחנו יודעים שהם קיימים, והם אלו שמניעים את הרכב ומאפשרים את המשך פעילותו. בדיוק כמו האיד שהוא זה שנותן אנרגיה לכל הנפש כך ה מצבר לרכב נותן חשמל להתנעת המכונית. התפקוד של המכונית הוא דומה במידת מה לאגו- והוא נובע מאינטרקציה בין תפקוד החלקים הפנימיים של המכונית ומהשימוש שעושה הנהג ברכב.
האפשרות להסביר תופעה כמו מכונית במושגים של פסיכואנליזה הינה מבטאת מובן את האוניברסליות של תורה זו אלא את היכולת להכפיף כל תופעה לפי ההסברים שאנו מעוניינים בהם. שהפתגם הידוע: "בעיני מי שיש לו פטיש ביד ל דבר נראה מסמר" בהחלט משקף את הניסיון שנעשה במאמר זה.
