הסרט "הערת שוליים" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר של התקופה האחרונה. עולמן של הדמויות בסרט הוא עולם האקדמי של חקר התלמוד על הסכסוכים בין אסכולות שונות, ועל מניעים פוליטיים ויושרה מקצועית. עם זאת, הסרט אינו עוסק בתוכן התלמודי, אלא מביא את סיפורם המשונה של אב ובן והיחסים בינהם. יוסף סידר כתב וביים את הסרט בכשרון רב. אם כי נשמעו ביקורות שליליות על הסרט כמו שימוש יתר בטכניקה, הצפת הצופה במוזיקה עוצמתית ופאתוסית, הסרט מצליח להעביר מסרים רבים בלי להתחייב למסר אחד באופן שמהפנט את הצופה. יכולים להסכים או לא להסכים עם הביקורות של הסרט. יש אף שהרחיקו לכת ואמרו שסידר הוא קולנוען אמריקאי ושלראות את "הערת שוליים" זה כמו לקנות בארה"ב . יאמרו מה שיאמרו, אבל התסריט של הסרט לא פחות מגאוני. לאורך של הסרט נוצרת אצל הצופה תחושה קרה, מרוחקת משהו. תחושה זו לדעתי היתה מטרתו של סידר, והינה נובעת מעולמן הרגשי העצור של הדמויות וחוסר התקשורת בינהן
הרדיפה אחר כבוד, הדיאלקטיקה בין להיות חוקר לביו להיות מורה, העובדה שאנחנו אף פעם לא מכירים את האחר כמו שאנחנו חושבים וההיסטוריה שמשכתבת את עצמה בכל הקשור להעברה בין דורית הם אלמנטים ששבים ופוקדים את מחשבתו של הצופה תוך כדי הסרט, אך הוא אינו יכול להתפנות אליהם תוך כדי צפייה, אלא רק בדיעבד או בצפייה שנייה. הסרט מסחרר, מהפנט, מציג חוסר צדק וכרוניקה ידועה מראש. אם לכך התכוונו המבקרים בהתייחסם לאלמנטים בסרט שמרגישים כמו משלוחים מארה"ב , אז אני מוכנה להמיר את כתובתי ל כתובת בארה"ב .
