"סיפור שהיה כך היה. לפני כמה שנים מגיעה אליי בחורה ומזמינה אצלי שמלת כלה. אנו יוצאים לדרך, היא בוחרת דגם, אני מייעץ, עובדים לשלב המדידות, הימים חולפים ושמלת הכלה החדשה שלה כבר מוכנה על הקולב. ימים ספורים לפני החתונה היא מגיעה לסטודיו ומבשרת שההזמנה מבוטלת. נדהמתי לשמוע. "החלטתי לבטל את החתונה עם הבחור הזה. למרות זאת אני מבקשת לשלם לך עבור העבודה שכבר בוצעה."
הבטתי על הבחורה וחשבתי על הסיטואציה שאליה נקלעה. החלטתי לא להוסיף לה צער ובישרתי לה שלא אגבה ממנה תשלום על השמלה. סיימנו בחיוך כאשר שלחתי לעברה "תיקחי בחשבון שאני מחכה לך." היא חיבקה אותי וכך נפרדו דרכנו.
צוות הסטודיו ואני המשכנו במרץ לתפור שמלות כלה ושמלות ערב וכך חלפה לה שנה עד ששמעתי ממנה שוב. הטלפון צלצל והיא מציגה את עצמה שוב. "אתה זוכר אותי? אני מתקשרת לקבל את השמלה שהזמנתי ממך לפני שנה." הופתעתי ושמחתי עבורה. מקרה כזה עוד לא קרה לי בכל ימי הסטודיו. למזלי שמרנו את השמלה במקום מבטחים, היא הגיעה לסטודיו, ביצעה מדידות, עשינו את כל הנדרש והיא יצאה מהסטודיו ליום חתונתה לבושה בשמלה מדהימה אותה הזמינה כבר בשנה שעברה. אני חשבתי שהסיפור עד כאן הוא מדהים בפני עצמו. נדהמנו, צוות הסטודיו ואני, מההתרחשות הזו.
שוב ימים חולפים, עוד שנה עוברת. אשתי מחליטה להפתיע אותי לכבוד יום ההולדת שלי ולוקחת אותי לטיסה בשמיי הארץ. אנו מתרגשים עולים לטיסה וזוכים לשמוע את רשת הקשר ואפילו נותנים לנו לרגע להטיס את המטוס. אנו מגיעים להרצלייה לקראת נחיתה, שומעים את מגדל הפיקוח יוצר קשר עם המטוס כדי לאשר נחיתה. ברגע שאני שומע את הפקחית אני עוצר, משהו בקול שלה נשמע לי מוכר. זה קול שלא שוכחים כל כך מהר, אני חושב לעצמי. אני מחליט לקחת יוזמה ושואל: "מה שמך?" שנייה אחרי שהיא עונה לי אני מצחקק לעצמי על המקריות הזו של החיים. "נראה לי שאני עיצבתי לך את שמלת הכלה לשתי חתונות" השבתי ישירות במכשיר הקשר המשדר אל מגדל הפיקוח בהרצלייה. היא נדהמה לשמוע שמעצב שמלת הכלה שלה נמצא על הטיסה. המטוס נחת והיא חיכתה על המסלול לחבק אותי ופרצה בדמעות של התרגשות."
כותב המאמר:
המעצב ארז עובדיה – בעל בית אופנה בתל אביב לשמלות כלה וערב,
בוגר בית ספר לעיצוב המוביל בעולם Marangoni מילאנו, איטליה ונציגו הבלעדי בישראל.
