למרות שכל צד רוצה לצאת עם היד על העליונה, בני זוג שמתגרשים צריכים להגיע להחלטות שיהיו אך ורק לטובת הילדים. הליך גירושין מאלץ בני זוג שהם הורים להחליט מי מהם יקבל משמורת על הילדים, איזה הסדרי ראיה יהיו להורה השני וכמה מזונות ילדים הוא ישלם.
משמורת צריכה להינתן להורה שמסוגל לתת לילדים את התנאים הכי טובים ושיכול לספק להם את הצרכים הרגשיים והפיזיים שלהם. הכסף הוא גורם פחות חשוב במקרה הזה, כיוון שממילא ההורה הלא משמורן משלם מזונות ילדים שיכסו את כל הצרכים הפיזיים. כיום, החוק בישראל מעניק משמורת אוטומטית לאימא של הילדים, אבל אם היא לא כשירה לטפל בהם האבא מקבל אותם.
הורים יכולים להסדיר משמורת משותפת, וכך להתחלק בגידול הילדים ובהוצאות. עם זאת, העדיפות הוא להעניק את המשמורת להורה אחד ולתת הסדרי ראיה להורה השני. צריך לקבוע הסדרי ראיה גמישים ונדיבים כדי שהילדים יוכלו להיות בקשר רציף וטוב עם ההורה הלא משמורן.
יש פיקוח על הסדרי ראיה כדי שבעת הצורך יופעלו סנקציות על אחד ההורים אם, למשל, ההורה המשמורן פוגע בזכויות ההורה השני לפגוש את הילדים או אם ההורה הלא משמורן הפך להיות סכנה בעבור הילדים.
הורה שלא קיבל משמורת צריך לשלם מזונות ילדים להורה המשמורן, כדי שזה יכול לשלם על כל הצרכים של הילדים, כמו ביגוד, חינוך, דיור, אוכל וכדומה. אין קשר בין סכום מזונות ילדים לבין ההכנסה של ההורה המשלם, אם כי יש סכום מינימלי שנקוב בחוק וכמובן שיש תקרה מסוימת, שמשתנה ממקרה אחד למשנהו. אם הילדים הורגלו לרמת חיים כלשהי, לא הגיוני לדרוש מההורה הלא משמורן סכומים יותר מדי גבוהים, אלא אם כן מדובר בהוצאות הכרחיות, כמו תרופות.
ברור לגמרי ששלושה נושאים אלו הם חשובים ויכולים להדאיג את ההורים, שמא אחד הצדדים לא יעמוד במה שנקע. על כן, על אף שבית משפט יכול לעזור במקרה של הפרת תנאי הגירושין, כדאי לקחת עורך דין לגירושין גם בתום ההליך, דרכו אפשר להעביר כל טענה והוא יחסוך פנייה אישית לבית המשפט.
