רכשנו דירה עם הרבה אור וחללים פתוחים שהיתה מאוד מושכת בקניה והתגלתה כקשה לניצול בהמשך כאשר ניסינו לרהט ולהגיע לגודל אופטימלי של חדרים. בעת שעמדנו לרכוש את הריהוט לביתנו החדש התעוררו שאלות מהותיות בקשר למיקום הצבת הארונות ושאר הרהיטים היותר ניידים כמו שולחן אוכל וספות ישיבה בסלון. איזה הוא עיצוב נכון של חדר אורחים, ומה הגודל הכי מתאים? איך מגדירים את החדר הזה שבעצם אין לו ממש ארבעה קירות? מהו עיצוב חדרים "נכון"? מה משרת את דיירי הבית ומה משרת את האורחים? האם או עבדים ל"רושם" שברצונינו להותיר על אורחינו ועל מה אנו מוותרים בכדי להשיג אותו?
שלוש בעיות עיקריות שבהן ניתקלנו היו:
- היכן למקם את הטלויזיה בסלון, מחד גיסא כך שלא תפריע לגשת לחלון (חלון גדול לנוף) ומאידך גיסא שלא נסתנוור בעת הצפיה מהאור הנכנס מהחלון (מערב, דרום מערב).
- איך למקם את הישיבה בהתייחס לשיקולים הנ"ל
- היכן למקם איחסון לספרים, תיקיות ניהול הבית ובכללן תמונות,מחברות ותעודות, דברים הקשורים לאוצרות הילדים שבדעתנו לשמור לנצח. היכן לאחסן כלי אירוח, יינות וחפצי נוי שאנחנו אוספים (שלא לומר אוגרים) ושאר פריטים השייכים למשפחה כולה ורצוי שיהיו זמינים בקלות ולא בתחתית איזו ערימה מצטברת.
בתיכנון האדריכלית יעצה לנו להציב את הספות עם הגב לחלונות והתקבל מראה יפהפה של צללית הספות על רקע החלון המואר. נוצרה אוירת רוגע המשתנה עם עוצמת האור מהחלון.
בקיר שמול החלון בין דלת הכניסה והקיר הדרום מזרחי, תכננה האדריכלית, נישות גבס שלתוכן שולב מסך הטלויזיה. הנישות אינן עמוקות כך שהמקום בעצם מנוצל למטרה מאוד ברורה והיא פריטים לא עמוקים ולא בשכבות עומק. הכל נגלה לעין במבט ראשון ולא צריך מדריך כדי לדעת איפה נמצא כל חפץ.
נישות הגבס תוכננו כך שישנו אלמנט מרכזי בעומק של 12 ס"מ והוא מחולק ככוורת בדיוק לצורך המטרות שפורטו למעלה. במרכז בגובה מדוייק, בהתאמה לזוית הראיה של היושבים על הספות, תכננה האדריכלית מעין תא נישת גבס מרובע המותאם לגודל מסך הטלויזיה. כל החיווט ממנו ואליו מוצנע בגב נישות הגבס והרמקולים מוקמו בארבעה תאים המשולבים בנישות גבס בהתאמה אקוסטית מרבית, להנאת היושבים בחדר. זאת הסיבה שבהקף החדר בגובה 10 ס"מ מעל המשקופים , עיצבה האדריכלית נישת גבס לאיחסון הרמקולים ולהובלת החוטים אליהם. נישות הגבס שבהקף החדר הן בעלות עומק משתנה. חלקן תוכננו כך שיוכלו ןלמעשה להכיל ארון מושלם. לכך היתה סיבה. האדריכלית הסבירה שמדוייקת ככל שתהיה עבודת הבנאי , יאלץ הנגר להכין משקופי עץ מותאמים למצב נישת הגבס בכדי לייצר דלתות לתאים שנרצה לסגור. ואכן כך נרצה. התאים בהם מאוחסנים חפצים שאינם בשימוש שוטף ולכן ממוקמים בגובה לא נגיש בקלות. להגן עליהם מאבק ולכלוך הזמנו אצל הנגר מחיצות ודלתות מותאמות לנישות הגבס. אלה יוצרים מעין כתר לקיר נישת הגבס והיותם בולטים מעבר לשאר הקיר מבחינת העומק שלהם לא מפריע חזותית ולא מבחינת האנשים העוברים מתחתיהם. להשלמת מראה הקיר ישנם "עמודי" ארונות מעובים משני צידיו וארון נמוך (50 ס"מ) לרוחב הקיר בעומק 40 ס"מ ובו משולבות מגירות לנוחות מרבית.
התקבל מראה חדר אורחים מרווח וקליל לשימחתנו הרבה. השגנו ניצול מרבי של נפח החלל ומקומות איחסון משביעי רצון ומותאמים בדייקנות לצרכים המגוונים בביתנו.
סיכום ההתנסות הנחמדה הזו היה, שבעיצוב חדרים כמו שלנו וכנראה בבתים רבים אחרים, כשיש אדריכלית עם פתיחות ונכונות ל"הכנס" לראש שלנו ולהבין במיוחד את מה שחשוב לנו. מחשבה גמישה, תוך ויתור על דברים "מקובלים" איפשרה מענה לכל צרכינו בתוך הדירה החדשה ובלי הוצאות מיותרות. היה לה ולנו טבעי להתמקד במה שתורם לרווחתנו בלבד. התוצאה הסופית כל כך מיוחדת שגם אפקט הרושם הושג בתור תוצאה משנית וללא בזבוז כסף באופן סתמי.
