אתם פותחים טלוויזיה ועוד פעם יש פרסומות? כבר התרגלתם שיש פרסומות, אתם אפילו לא מזפזפים אלא בוהים בפרסומת ומוצאים בה איזשהי נחמה- משהו מוכר. בפרסומות "האמת" ו"העולם" מוצגים בצורה מאוד בהירה ופשוטה. הכל שחור או לבן, מזרחי או אשכנזי. יש שימוש בפרודיות, בהגזמה על מנת למשוך את הצופה לצפייה. הפאנצ' ליין מתכתב עם סטריאוטיפים חברתיים על מנת שיהיה קל לעיכול. באופן זה, נשים עדיין מוצגות בפרסומות בצורה מאוד מפלה ושונה מהמציאות בה הן חיות: נשים מוצגות כמיניות, רואים את איברי גופן, הן מציעות את מרכולתן לאחרים, מסתכלות לצד ומחייכות ומאפשרות למצלמה ולצופה הגברי לבחון אותן.
נמצא כי חשיפה לפרסומות מיניות מגבירה את התמיכה במיתוס האונס ובכך את הלגיטימציה לאלימות מינית. אי לכך, מאוד חשוב שאנשים יפנימו כי הפרסומות מציגות מיתוג של הנשיות שאיננו מייצג אותן בפועל. מתוך הבנה זו עולה תקווה שאולי הדימוי התקשורתי של נשים ישתנה. מעניין לציין שאפילו שציבור הפרסומאים הוא ברובו נשים, עדיין הסטריאוטיפים נמשכים, כאילו הנשים הפנימו את דמותן התקשורתית והן ממשיכות להציג אותה ולייצר אותה מחדש. צריך לזכור שנשים אינן רק קטלוג שנועד לצפייה- נשים אינן רק "נראות" או "נצפות"- הן גם חושבות, מרגישות ופועלות. פונקציות אלו כלל לא מוזכרות בפרסומות, ולמעשה הנשים נראות כל הזמן כאילו הן חלק בלתי נפרד מה עיצוב גרפי של הפרסומת עצמה.
בנוסף, נמצא בארה"ב כי צפייה פרסומת מינית מגבירה תמיכה בקבלת אלימות בינאישית ומפחיתה את התמיכה בפמיניזם. המחקר הזה די ישן, ולא ברור אם היום עדיין הוא יכול להיות מתוקף לאור המודעות הפמיניסטית ההולכת ומתרחבת.
