ככל שעובר הזמן ומתרחבים בסיסי המידע הנוגעים להשפעת הקרינה לסוגיה על גוף האדם, מתברר כי כל קרינה מביאה איתה סוג של סיכון, גם אם מדובר בהעברת אנרגיה חלשה יחסית ולא מורגשת וגם אם מדובר בסוגים שונים של אנרגיה שלא הוכרו בעבר כמזיקים או אפילו כבעלי פוטנציאל לגרימת נזק. בדיקות קרינה נותנות לכל המעוניין בכך מושג באשר לסוגי הקרינה הנמצאים במרחב, בעיקר בסביבת המגורים שלו או בסביבה שבה לומדים או מבלים הילדים שלו שעות רבות בכל יום.
סוגים שונים של קרינה
בדיקות קרינה עלולות לעלות על כמה סוגי קרינה. הסוג הראשון של קרינה – קרינה רדיואקטיבית הנוצרת כתוצאה ממציאותם של חומרים רדיואקטיביים. קרינה כזאת היא מסוכנת ואפילו קטלנית וחומרים כאמור לעיל נשמרים שמירה קפדנית. הסוג השני של קרינה הוא קרינת השמש. גם כאן לא ניתן לעשות הרבה, למעט הימנעות מחשיפה לקרני השמש ומריחת קרם הגנה.
סוג נוסף של קרינה הוא קרינה אלקטרומגנטית אשר נוצרת על ידי מכשירים רבים, כולל תנורים, מכשירי מיקרוגל ובעיקר טלפונים סלולאריים. קרינה כזאת בתדרים גבהים היא מייננת, משמע היא מייננת אטומים וגורמת לפליטה של אלקטרונים. קרינה כזאת כבר ידועה מזה כמה שנים כמזיקה לאדם וסביבתו. בדיקות קרינה המגלות קרינה מייננת, מחייבות נקיטת אמצעים לעצירה והפחתה שלה. ואולם המכשירים כאמור לעיל אינם מייצרים בדרך כלל קרינה ברמות הנחשבות מסוכנות, והאנרגיה שהם פולטים הינה בלתי מייננת.
בדיקות קרינה ונזקי הקרינה הבלתי מייננת
נכון להיום רווחת בקרב רבים הדעה כי קרינה בלתי מייננת איננה מזיקה או שהנזקים שלה מוגבלים. ואולם העניין הוא כי טרם נחקרו השפעותיה לטווח רחוק ובכמויות גדולות. יש הסבורים כי לטווח הרחוק היא תתגלה כמזיקה מאד, ומצביעים על נתונים שונים התומכים בטענותיהם, בעיקר על עלייה בתחלואה בקרה אנשים שנחשפו אליה בעוצמה ולמשך זמן רב.
החשש מכך שאנרגיה כזאת אכן תתגלה כמזיקה גרמה לחקיקתו של חוק הקרינה הבלתי מייננת, שנכנס לתוקפו כתחילת שנת 2006. החוק מסדיר את השימוש במקורות אנרגיה כאלה על ידי גופים שונים – החל מחברות הסלולר וכלה בחברות תקשורת אחרות, לרבות רשות השידור וחברת החשמל. החוק מחייב בדיקת קרינה תכופות, מדידה של האנרגיה והסדרת הטיפול בהפחתה מרבית שלה.
