אף אחד לא באמת יודע עד כמה הליך גירושין הוא קשה עד שהוא חווה את זה בעצמו, אלא אם כן הוא בורך בזוגיות חזקה ובריאה שתחזיק לנצח. נכון, הליך גירושין הוא לפעמים מהיר ופשוט, אך ברוב המקרים, כשיש ילדים בתמונה, העניינים מתחילים להסתבך.
אז איך בעצם הילדים משפיעים על מידת הנכונות של בני הזוג להתפשר ולזרז את ההליך? כשיש ילדים, הליך גירושין דורש מבני הזוג להחליט מי מהם מקבל משמורת, איזה הסדרי ראיה ההורה הלא משמורן יקבל ומה יהיה סכום המזונות שהוא יצטרך לשלם להורה המשמורן.
משמורת יכולה להיות בלעדית להורה אחד או משותפת לשני ההורים אך כיוון שהילד זקוק ליציבות, שמתבטאת בבית אחד קבוע, כדאי שהמשמורת תהיה בלעדית להורה אחד. לפי החוק, ילדים עד גיל 6 הולכים באופן אוטומטי לאימא, מלבד מקרים חריגים, לכן האבא זכאי לקבל הסדרי ראיה שמאפשרים לו להיות בקשר עם הילדים שלו.
כדאי לתת לאבא הסדרי ראיה שיתנו לו אפשרות להיות חלק משמעותי בחיי הילדים שלו על אף הגירושין. יש מקרים בהם הסדרי ראיה מתקיימים בנוכחות עובדים סוציאליים אם יש חשש שהאבא יפגע בילדים. אם לא, המפגשים הם ללא פיקוח ויש מקום להיות גמישים עם האבא.
כאמור, הליך גירושין כרוך גם בהסדרת מזונות שצריך לשלם ההורה הלא משמורן להורה שקיבל משמורת. מזונות הם תשלומים חודשיים שצריך לשלם כדי לכסות את ההוצאות של ההורה המשמורן על כל הצרכים של הילדים, ביניהם מזון, דיור, לבוש ועוד.
הסכם גירושין הוא מחייב ולכן ההורה הלא משמורן חייב לעמוד בתשלום שנקבע בהסכם ללא קשר לרמת ההכנסה שלו. אם ההורה לא משלם מזונות יכולים להפעיל נגדו הוצאה לפועל ואיסור יציאה מהארץ. במקרים חריגים הוא יישלח לכלא.
כאן נכנסת לתמונה החשיבות של הסכם גירושין. כשמכינים הסכם ובו מפרטים על כל החובות והזכויות של אחד מההורים יש תוקף משפטי ולכן כל צד חייב לעמוד בתנאים שנקבעו בו. במקרה ולא, החוק עומד לצד זה שזכויותיו נפגעו ובעת הצורך מעניש את הצד שלא עמד בחובות שלו.
