למי שלא ידע, שירה בציבור החלה הרבה לפני שנות התשעים או השמונים; היא הייתה דבר נהוג ופופולארי עוד בתקופת היישוב. כמו היום, גם בזמנו אנשים היו מתאספים במקום כלשהו ושרים יחד את מיטב השירים של ארץ ישראל.
ההבדל היחיד מאז ועד היום הוא שהיום שירה בציבור כוללת עוד מאות שירים ישראליים שהתווספו לרשימת השירים האהובים מכל הזמנים שאותם אנשים יותר משמחים לשיר בקולי קולות בערבי שירה בציבור.
היום כבר לא צריך מאורע מיוחד כדי לעשות ערב שירה בציבור לישראלים. היום אנשים רק מחפשים סיבה לשיר ולשמוח, וזה לא משנה אם זה יום רגיל או יום חג, העיקר להתאגד במקום אחד עם עוד עשרות או מאות ישראלים שמעריכים את הזמר הישראלי, הוותיק והחדש, ולשיר כולם יחדיו.
יש ערבי שירה בציבור באזור הצפון וגם במרכז והדרום. למעשה, בכל מקום, לא משנה מה יוקר המחייה וצביון החיים, יש הרבה אנשים שאוהבים את השירה בציבור, ולכן הערבים המיוחדים האלו קורים לעתים תכופות יחסית.
בעוד שפעם היו צריכים לצאת מהבית כדי לעשות שירה בציבור, היום כל אחד יכול לעשות שירה בציבור באזור הדרום בבית, וכל מה שצריך זה מישהו שיהיה על תקן המנחה, או לחילופין להביא מנחה מנוסה, ואת כל מה שצריך לסאונד- רמקולים, מיקרופון וכדומה.
אם פעם היו חייבים כלי נגינה כדי לעשות ערבי שירה בציבור בבית או בחוץ, היום אפשר לעשות את הכל עם בלי כלי נגינה, והכל בזכות הטכנולוגיה שהתפתחה והפכה את השירה בציבור לאיכותית עוד יותר. כל מה שצריך זה מחשב ומערכת הגברה וסאונד שאיתה אפשר להשמיע את המוסיקה ללא הזמר המקורי, ואל תוך המיקרופון שר המנחה את השיר.
מה שלא השתנה מאז ועד היום הוא העובדה שצריך מנחה כריזמטי כדי שהשירה בציבור תהיה מבדרת. פעם אנשים לא היו בררנים כל כך, ואולי פשוט כל המנחים היו מלאי כריזמה. אבל היום צריך לבחור היטב את המנחה לערב, וחשוב שזה יהיה מישהו שיש לו גם שפע של שמחה, מישהו חייכן שיודע בידור טוב מה הוא.
